MH

מעשה בלקוחה שנכנסה למשרד וסיפרה לי שהיא רוצה לכתוב צוואה ובה היא מבקשת לא להוריש לבעלה דבר "כדי שילמד לפרנס את עצמו סוף סוף ולא להמשיך לחיות על חשבון ההון המשפחתי שלי..".

​

​

לא היה מדובר בהון עצום אבל היה מדובר בעקרון נחרץ שליווה אותה במחשבה מזה זמן רב ושאותו רצתה להביא לידי ביטוי בצוואה שלה.

​

​

ולמה זה בעצם כ"כ חשוב אתם שואלים?

​

​

כי לולא הצוואה, הירושה שלה היתה עוברת בהתאם לחוק הירושה הישראלי (חוק הירושה, תשכ"ה-1965). החוק קובע כי כאשר אדם נפטר ויש לו בן זוג, בן הזוג נוטל את המיטלטלין (כולל מכונית נוסעים השייכת, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף), ונוטל משאר העזבון –אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי, ואם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים - שני שלישים.

​

​

כדי להימנע מכך, ביקשה הלקוחה לכתוב צוואה בה הורישה את כל עזבונה לחמשת בנותיה הבוגרות, ואילו לבעלה לא השאירה דבר, גם לא את המכונית המשפחתית.

​

​

כשם שסידור הבית ומיון מסמכים פיננסים חשובים הוא דבר שחשוב לעשות בכל גיל, כך גם ניסוח וכתיבת הצוואה אינה תלויית גיל.

​

​

אנשים נוטים לחשוב שכתיבת צוואה היא דבר שאנשים מבוגרים ו/או בעלי הון צריכים לעשות. זו טעות נפוצה. ברור שכולנו רוצים לחיות עד 120 ולשלוט על הנכסים שלנו בעצמנו, אך מכיוון שזה לא מציאותי, כתיבת צוואה בה אתה קובע כיצד עוברים הנכסים שלך, יכולה להיות ברירת מחדל לא רעה בכלל.

​

​

על ידי כתיבת צוואה אתה יכול לשלוט במה שקורה לנכסים שלך כשאתה כבר לא בין החיים (בדיוק כמו שעשתה הלקוחה שלי), וזאת הדרך הטובה ביותר לוודא שהנכסים שלך מועברים בהתאם לרצונותך.

​

​

החוק הישראלי מכיר בכמה סוגי צוואות:  

1. צוואה בכתב יד:  בהתאם לסעיף 19 לחוק הירושה, על הצוואה להיות כתובה כולה בידי המצווה,  נושאת תאריך עריכתה וחתומה בחתימתו ובכתב ידו.  

2. צוואה בפני עדים: זוהי הצוואה המקובלת יותר. בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה, על צוואה זו לשאת תאריך ולהחתם על ידי המצווה בפני שני עדים יחד, לאחר שהנ"ל הצהיר בפניהם כי זו צוואתו. הצוואה יכולה להיות כתובה בכתב יד או מודפסת, אך החתימות חייבות להיות בכתב ידם של המצווה והעדים, ולהיחתם במועד עריכת הצוואה ולא במועד מאוחר יותר.  

3. צוואה בפני רשות: על פי סעיף 22 לחוק הירושה, צוואה בפני רשות היא צוואה הנאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט, הרשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או נוטריון. אם הצוואה נאמרת בעל פה, היא מוקראת למצווה בידי הרשות, ובסופה יבואו הצהרה, חתימת הרשות ואישור הרשות על מועד עריכת הצוואה וכי הצוואה נערכה בידי המצווה. הצוואה בפני רשות המקובלת יותר הינה צוואה שנערכת בפני נוטריון.

4. צוואת "שכיב מרע":  על פי סעיף 23 לחוק הירושה אפשרות זו קיימת רק במקרה שהמצווה נמצא על סף מוות, או רואה עצמו במצב כזה. צוואה בעל פה צריכה להיעשות בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה (שיכולים להיות המוטבים עצמם), ועליהם לרשום אותה בזיכרון דברים הכולל את תוכן הציווי, התאריך והנסיבות שהביאו לעריכתה. לאחר מכן יש להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. 

צוואה בעל פה בטלה לאחר חודש, אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את עריכתה והמצווה עודנו בין החיים.

​

מקצת מן המקרים בהם מומלץ לערוך צוואה הם:

​

• במקרה של ידועים בציבור וזאת כדי למנוע סכסוך אפשרי לגבי מעמד הידוע בציבור הנותר. 

• במקרים שבהם המוריש מעוניין להוריש חלקים ספציפיים מעיזבונו שלא בהתאם להוראות חוק הירושה.

• זוג שנשוי נישואים שניים ולכל אחד מבני הזוג יש ילדים משלו.

​

לסיכום:

רוב האנשים רוצים לדעת שכאשר הם בעולם שכולו טוב, בני המשפחה שלהם ממשיכים לדבר אחד עם השני והמשפחה מתפקדת כרגיל, ולכן כל כך חשוב לכתוב צוואה. למרות שניתן לכתוב צוואה לבד, מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי בנושא על מנת להבטיח צוואה ברורה וממוקדת

בסופו של יום, כולנו רוצים להעביר את הנכסים לשושלת הבאה מבלי להפוך את כל הנושא לאופרת סבון.

​

​

כל האמור לעיל נאמר ללא כל התייחסות מעמיקה ובחינת נסיבות מקרה ספציפי ועובדותיו ואינו מהווה ולא יהווה בעתיד ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה ולא יהווה כל המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. כל המסתמך על האמור בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול עליו בלבד.