הסכמי ממון
הסכם ממון הוא חוזה כתוב בין בני זוג, (הנערך לרוב לפני הנישואין, אך ניתן לערוך אותו גם לאחר מכן) המסדיר בעיקר אילו נכסים פיננסים (בהווה אך גם שנצברים בעתיד), שייכים לכל צד וכיצד הם יחולקו בסיום הנישואין (עקב פטירה או גירושין).
בני זוג שלא ערכו הסכם ממון, ונישאו לאחר 1974, יחולו עליהם הוראות "חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. החוק קובע כי בעת פטירה או גירושים זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית הרכוש של בני הזוג, מלבד הנכסים הבאים:
-
נכסים שהיו בבעלות כל אחד מהם מלפני הנישואין.
-
מתנות וירושות שכל אחד שקיבל במהלך הנישואין.
-
פיצויים המשולמים לאחד מבני הזוג עקב פגיעה בגוף.
מכאן מבינים שרכוש שצבר כל אחד מבני הזוג לפני הנישואין לא ניתן לחלוקה. אבל מעיון בפסיקה עולה כי בהעדר הסכם מפורט שמגדיר חלוקה, ניתן, די בקלות, "לערבב" את הרכוש של בני הזוג, כך שבסופו של דבר יראו גם ברכוש הקודם לנישואין כרכוש משותף.
לכן אם בני הזוג מעוניינים אחרת, מומלץ שיערכו הסכם ממון.
הסכם ממון, שנערך בסמוך לנישואין או לאחר הנישואין, צריך להיות ערוך בכתב, חתום על ידי שני בני הזוג, ויש לאשרו על ידי בית המשפט או בבית דין רבני. בית המשפט/בית הדין יבדוק, טרם האישור, האם בני הזוג גיבשו את ההסכם מרצונם החופשי תוך הבנת המשמעות של ההסכם ותוצאותיו.
הסכם ממון שנערך על ידי בני זוג שטרם מתכוננים להנשא או טרם הוחלט על מועד נישואיהן, יכול להיות מאושר גם על ידי נוטריון או רשם נישואין.
בכל מקרה ההסכם נתון לשינוי בכל עת בהסכמת שני הצדדים.
הסכם חיים משותפים:
מסדיר את היחסים בין ידועים בציבור.
על פי פסיקת בתי המשפט נראה כי גם בני זוג ידועים בציבור יכולים לזכות בחלק מרכושו של בן הזוג השני במקרה של סיום הקשר/מוות בשל "חזקת השיתוף".
חזקה זו קובעת כי במידה ובני הזוג ניהלו משק בית משותף, כלומר חיים יחד, תוך כוונה לחיות חיים משותפים (בהתאם לנסיבות השונות הכוללות בין היתר: משך הקשר, מידת השיתוף בפרנסה, תלות כלכלית של צד אחד בשני וכו'), ייתכן כי יראו את רכושם כרכוש משותף. ולכן במידה ואותם בני זוג לא רוצים שתחול עליהם חזקה זו, טוב יעשו אם יסידרו זאת בהסכם מפורש.
ההסכם אינו חייב באישור בית המשפט (אם כי מומלץ מאוד).
הסכם ממון והסכם חיים משותפים, אם כי עוסקים בנושאים רגישים, מומלצים ביותר וזאת על מנת להגן על מערכת היחסים, ולצמצם מחלוקות עתידיות בנוגע לנכסים.
ההסכמים הנ"ל ומאפשרים לכל צד לטפל בנכסיו מבלי לדאוג להשלכות לא ידועות עתידיות שמעשיו עלולים לגרום.